פסק-דין בתיק ב"ל 45887-05-10

1.       התובענה שלפנינו נולדה עקב טעות שביצע הנתבע בחישוב גמלתו של התובע - טעות שכתוצאה ממנה פחתה קצבתו החודשית מ- 16,815 ש"ח ל- 3,958 ש"ח, והוא נדרש להשיב לנתבע קצבאות ששולמו ביתר בסך של כ- 1.6 מיליון ש"ח.

2.       הרקע לתביעה שלפנינו, כפי שעולה מתצהיר התובע, מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות ומתעודת עובד הציבור הוא כדלהלן:

א.      ביום 4.3.99 נפגע התובע בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה.

ב.       הנתבע שילם לתובע דמי פגיעה (5.3.99 - 31.7.99) ובהמשך (מיום 1.8.99) גם קצבת נכות ששיעורה הסופי היה 60%.

ג.        בהיות התובע עצמאי שולמו לו דמי הפגיעה וקצבת הנכות בהתאם למקדמות ששילם התובע בחודשים 12/98 - 2/99. בהתאם, הבסיס הרבעוני לחישוב הקיצבה היה
20,474 ש"ח.

ד.       בשנת 2004, עם קבלת השומות ממס הכנסה לשנים 1998 - 1999 (שומות שנקבעו ע"י פקיד השומה ב- 6.1.03) ביצע הנתבע טעות ועדכן את הבסיס הרבעוני לתשלום הקיצבה לסך של 83,000 ש"ח. כעולה מהתע"צ ומטיעוני הנתבע, הטעות של הנתבע היתה לכאורה כפולה: ראשית, בהתאם לתקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות), נוצרה גמלה חוסמת בגין החודשים ינואר - פברואר 1999 ולא היה מקום לעדכן את ההכנסה בגין חודשים אלה; שנית, הסכום שהוזן שיקף שומה שנתית ולא רבעונית. כתוצאה מטעותו של הנתבע קפצה גמלתו של התובע פי 4 לערך, והנתבע שילם לתובע הפרשים לתקופה שמיום 1.8.99.

ה.      לשלמות התמונה נציין עוד שתי עובדות:

(1)          לטענת התובע, בשנת 2004 נפסלו הספרים שלו עקב טעויות של רואה החשבון - טעויות שהיו לטענתו, הן לטובתו של התובע והן לרעתו. לטענתו, שונתה ההכנסה לפי הרווח בפועל ובהתאם משנת 2005 שולמה לו הגמלה לפי 'הרווח בפועל'.

יאמר כי לא הוברר לחלוטין סדר הדברים מבחינת פסילת הספרים, עדכון הגמלה וכד'. כך או כך, הטענה לפיה הגמלה שולמה לפי 'הרווחים בפועל' לא הוכחה ולא נסתרו הנתונים שנכללו בתע"צ.

(2)          כתוצאה מהתאונה הגיש התובע לבית המשפט המחוזי תובענה כנגד המזיק (ת.א. 2429/00). על פי הנטען - במסגרת ההליך בבית משפט המחוזי הוגשה מטעם המזיק חוות דעת אקטוארית אשר שיקפה את הקצבאות שמקבל ויקבל התובע מהנתבע כאן (המוסד לביטוח לאומי) ואותן יש להפחית מהנזק. על יסוד אותה חוות דעת הגיע התובע, בשנת 2007 - 2008 , לפשרה עם המזיק.

ו.        ביום 11.4.10 גילה הנתבע את הטעות שנעשתה בשנת 2004, ומכוחה שולמו לתובע במצטבר גמלאות בסך של 1,880,877 ש"ח במקום גמלאות בסך של 444,683 ש"ח. לפי השומות שהתקבלו הבסיס הרבעוני לתשלום הקצבה צריך היה לעמוד על סך של 19,547 ש"ח .

מה בדיוק הביא לגילוי הטעות, לא הוברר. לפי מכתבה של הגב' הררי מיום 25.4.10, גילוי הטעות היה תוצאה של פניית המבטח של המזיק (חברת אריה) במסגרת תביעת השיבוב שהגיש הנתבע כאן (המוסד לביטוח לאומי) כנגד המזיק. לפי הנטען בדיון בפנינו, ככל הנראה פניית חברת הביטוח נעשתה על מנת לברר מדוע הגמלה המשולמת ושהחזר בגינה נתבע בתביעת השיבוב עלתה על הפסד ההכנסה הנטען בתביעה כנגד המזיק. כאמור, הפרטים המדויקים לא הובאו בפנינו וממילא במסגרת הליך זה אין לנו כל צורך לקבוע מסמרות בענין זה.

ז.        ביום 11.4.10 שלח הנתבע לתובע הודעה (נספח א' לכתב התביעה) על הזכאות החדשה - קצבה חודשית בסך של 3,958 ש"ח (16,815 ש"ח) ועל החוב שנוצר לתקופה שמיום 1.8.99 בסך של כ- 1.6 מיליון ש"ח. עוד צויין כי החוב יתחיל להיות מקוזז מהגמלה השוטפת.

ח.      לפי טענת הנתבע, ביום 25.4.10 שלחה הגב' הררי לתובע מכתב המפרט את התחשיבים. לא הובאה ראיה שהמכתב אכן התקבל על ידי התובע. כך או כך, ביום 2.5.10 פנה ב"כ התובע לנתבע וטען כנגד חוקיות ותקינות עדכון "הטעות". ביום 6.5.10 השיבה הגב' הררי לב"כ התובע, הסבירה את מה שארע ואת החישובים השונים וביקשה כי התובע יגיע על מנת להסדיר את החוב. בסופו של המכתב נכתב: "אנו מתנצלים על הטעות".

3.       ביום 27.5.10 הוגשה התובענה שבפנינו. 'עילת התביעה' מוגדרת ומצומצמת. התובע לא הגיש 'תובענה נזיקית' ובה הוא עותר לחייב את הנתבע לשלם לו פיצוי בגין הנזק שנגרם לו בשל רשלנותו של הנתבע עקב הטעות משנת 2004. התובע טוען מספר טענות שלצורך הנוחות נרכזן לכמה קווי טיעון:

א.      הראשון, כי ההחלטה התקבלה מבלי שנערך לתובע שימוע, במעמד צד אחד ובבחינת עשיית 'דין עצמי'; ההחלטה טעונה 'צו שיפוטי',  שכן הנתבע לא מוסמך לשנות מהחלטתו הקודמת מזה שנים רבות;

ב.       השני, כי לא היה מקום לשנות מהכנסתו של התובע לפי השומה שנבחרה בזמנו והוא מושתק מלעשות כן;

ג.        השלישי, חוסר סבירות ההחלטה;